אחת ממטרותיו של בית הסוהר היא לראות את הנשים הכלואות באופן ייחודי ולהתייחס לצרכים ולקשיים עימם הן מתמודדות בצורה מערכתית המערבת גורמים רבים. לכן, פועל בנווה-תרצה צוות רב מקצועי האמון על הקניית כלים מתקנים, בהן תוכלנה הנשים הכלואות להשתמש במישורים השונים בחייהן.

בבית הסוהר נקלטות סביב השעון אסירות שפוטות, עצורות, ביטחוניות, עצורות לימים, שוהות בלתי חוקיות וכן נערות קטינות. בסך הכול, יכול בית הסוהר לקלוט כ-225 אסירות.
הרכב אוכלוסיית העצורות והשפוטות הוא הטרוגני והוא כולל אוכלוסיות פסיכיאטריות, טעוני פיקוח, טעוני הגנה וכן את כל סוגי העבירות, כגון "צווארון לבן", סחר בסמים, רצח, אלימות במשפחה ועוד.

 
סגל נווה תרצה

נווה תרצה, כלא הנשים הפלילי היחיד בישראל. סגל בית הסוהר מורכב ממאה אנשי סגל. כל העובדים בבית הסוהר, חייבים לשלב בין הפן הביטחוני לטיפולי, בין רגישות לנחישות. מתוך כלל אנשי הסגל, שישים אחוזים הם מתחום הביטחון, ועוד ארבעים אחוז אנשי טיפול. כל מי שמצטרף לסגל בית הסוהר, עובר תהליך של הכשרה וחניכה, שאמור להקל על קליטתו ולהיטיב את השתלבותו בעבודה.

בשנים האחרונות ,התחיל בנווה תרצה תהליך של שילוב סוהרי בטחון, גם מהמגזר הגברי. רבות מהאסירות היו קורבנות של גברים במהלך חייהן, מחוץ לחומות. המפגש עם סוהרים גברים מקנה לאסירות 'חוויה מתקנת'. נוכחות אנשי סגל משני המינים, מסייעת להבנת צרכי האסירות ולטיפול בהן. סגל בית הסוהר כולו נחשף לאפיונים הייחודיים ולמורכבות של אוכלוסיית האסירות, שדורשת התייחסות מיוחדת.

נושא האמהות

נושא האמהות הוא אולי אחד הנושאים הכאובים והרגישים אם לא הרגיש ביותר בכלא נווה תרצה. עבור אמהות רבות, דומה הפרידה מהילדים להרגשת האובדן אשר קיימת בגירושין או במוות. כפי שהטיבה להגדיר זאת אחת האסירות "המאסר האמיתי הוא הפרידה מהילדים,    זה גורם לי להרגיש שאני כבר לא יודעת מי ומה אני ומה אני שווה". פרידת האם מילדיה גורמת לתחושת אובדן זהות, תחושת חוסר שליטה וחשש לאבד את האהבה ואת ההערכה מצד ילדיה לטובת המטפלים התחליפים. האמהות העברייניות תופסות את עצמן לא רק כסוטות מהחוק אלא גם כסוטות מתפקידן החשוב ביותר – מתפקידן הנשי האימהי, ובכך למעשה הופך עונשן לכפול. במקביל, עוברים הילדים משבר רגשי קשה עם כניסת האם למאסר.  במקרים רבים למרבה הצער דווקא כניסת האם למאסר מהווה תפנית חיובית בחייהם והם סוף סוף זוכים להגיע לחוף מבטחים. ועדיין, מלווה הפרידה באמביוולנטיות כעס ורגשות אשמה קשים.

מאפיינים ייחודיים
 
נושא האמהות מהווה נתח נכבד מהעבודה הטיפולית בכלא. נושא זה זוכה להתייחסות הן ברמה הפרטנית והן ברמה הקבוצתית:
ברמה הפרטנית: מעבר למודעות שיש לנושא בשיחות  הפרטניות מול כל אסירה, יצירת קשר עם ילדי האסירה נעשה באופן מיידי (כמובן דרך פקידת הסעד, העו"ס המטפל וכו'), ושאיפתנו היא שהמפגש בין האם לילדיה יתקיים בהקדם,  כמובן, בכפוף לגורמי הרווחה אשר אמונים על הטיפול בילדים. לצורך מפגשים אלו, בין האם לילדיה, יש בכלא מבנה ייחודי "משפחתון", אשר מותאם לצרכי הילדים ודומה מאוד לבית הן באבזור והן באווירה שהוא משרה על הנוכחים בו וכך ובתוך כל המפגש הטראומטי של האם בתוך הכלא, הוא מאפשר "לשכוח", ולו לרגע קט באילו נסיבות והיכן מתקיימת הפגישה.

ברמה הקבוצתית: מתקיימות בכלא קבוצות מחזוריות לטיפול באמהות אסירות. הקבוצות הועברו בשיתוף פעולה בין פרויקט אשלים ושב"ס בהנחיית עו"ס אשלים – מומחית לטיפול דיאדי, ועו"ס הכלא. חלק מהנושאים אשר מעובדים בקבוצה זו הוא האחוד בין החלקים הקורבניים שלהן כילדות ובין החלקים המקרבנים שלהן כאמהות, שאלות ביחס לתפקודן  כאמהות והאם אמהות מרחוק – אמהות מהכלא היא עדיין אמהות ואם כן מה חשיבותה, וכן עיבוד הפנטזיה ביחס לציפיות שלהן מעצמן כאמהות לעומת המציאות. 

מערך החינוך

"החינוך - למאושרים הוא תכשיט, ולאומללים הוא מפלט"   (דמוקריטוס)

מרכז החינוך מהווה עבור אסירות רבות מפלט מן המציאות היומיומית, מן הלחץ ומהקשיים המאפיינים את השהייה באגפים. המבנה והתכנים הייחודים מאפשרים לאסירות לשהות בחצר שבמרכז בית הסוהר, כמו גם להימצא בספרייה ולהשתתף בחוגים החל מהשעה 8:00 בבוקר ועד לשעות הערב, יוצרים אפשרות ל"תדלוק"  נפשי, רוחני ותרבותי. לא פעם נראה, כי בעת הימצאן שם, שוכחות האסירות את עובדת הימצאותם בבית סוהר. מערך החינוך בב/ס "נווה תירצה" נותן מענה לבעיות ולנושאים הייחודיים לאסירות, החל מהשכלת יסוד בפרט ודרך העשרה בכלל, מתוך מגמה להעלות את רמת המודעות ואת הידע בתחומים שונים, כמו גם להביא להעצמה אישית ונשית.  מערך החינוך נחלק לשתי מסגרות מרכזיות:
החינוך הפורמאלי:
במסגרת זו פועלות 4 כיתות: כיתת מתחילים, כיתת השכלה, כיתת העשרה וכיתת יהדות.
החינוך הבלתי פורמאלי:
היות ומדובר באוכלוסייה הטרוגנית מאד מבחינת יכולות, צרכים ותחומי עניין, מושם הדגש על מענה  רחב ככל האפשר.


בין הנשים האסירות ישנן אימהות רבות לילדים, הנמצאים במסגרות שונות.
בעקבות זאת, עולות שאלות רבות הקשורות לקושי העצום להיות "אימא בשלט רחוק": כיצד לדבר עם הילד בטלפון?
עד כמה לשתף את הילד בדברים שחווה האם? האם לספר לילד על העובדה שאת אסירה? כיצד לנהוג בחופשה?
מהו מקום האם האסירה בקבלת החלטות שונות הנוגעות לילדיה?
במסגרת חוג "הורות בשלט רחוק" מטעם מכון אדלר מנסות המשתתפות לענות לעצמן ואחת לשנייה באמצעות המנחה על שאלות אלו ועוד רבות אחרות העולות ומציפות אותן.
במסגרת החינוך הבלתי פורמאלי מתקיימים חוגים שונים כמו: חוג תקשורת, חוגי ספורט ובריאות, חוג אומנות שימושית וחוג מחשבים.

פינת חי

פרויקט ייחודי במינו שהוקם על סמך ההכרה בפוטנציאל הטיפולי הטמון באינטראקציה עם בעלי חיים.
האסירות לוקחות חלק בגידול ובטיפוח החיות, נקשרות אליהן ובאמצעות זאת לומדות דרכים חדשות להעצמה ולטיפוח עצמן.

מערך המתנדבים

מרכז חינוך בב/ס נ"ת מקיים קשר רב שנים עם גורמים שונים, מוסדים, אקדמאיים והן אנשים "פרטיים", המביעים נכונות לקיים פעילויות התנדבותיות שונות. מערך המתנדבים הינו רחב ופעיל מאוד. המתנדבים הרבים פועלים הן במסגרת האישית המתבטאת בתמיכה וליווי של אסירות באופן פרטני והן במישור הקבוצתי.

תעסוקה בבית הסוהר

"העבודה מחסלת את שלוש הרעות הגדולות: שעמום, פשיעה ועוני" (וולטיר)

מדיניות בית הסוהר היא להעסיק ככל שניתן את כל האסירות תוך ניצול של 100% מפוטנציאל התעסוקה. המטרה המרכזית היא להקנות לאסירות הרגלי עבודה וניהול אורח חיים תקין.

גולת הכותרת של מערך התעסוקה נשענת על עבודת האסירות בשני מפעלים של יזמים פרטיים. במסגרת זו מקבלות האסירות שכר המאפשר את קיומן. מעבר לכך, רוכשות האסירות כלים להתמודדות עם עולם העבודה בצורה מסתגלת ובריאה.

הטיפול הסוציאלי בכלא נווה תירצה

כלא נווה תרצה הינו מקום ייחודי הן בשל סוג האוכלוסייה שנמצאת בו ואפיוניה הייחודיים, והן בשל הצורך להכיל בתוכו יחד עם סמכותיות ואסרטיביות בעבודה מול האסירות, גם הרבה הכלה, אמפטיה ויצירתיות.
יחד עם היותו מסגרת ענישה מהווה נ"ת עבור חלק מהאסירות פינה בטוחה ובית חם, דברים שלא תמיד קיימים עבורן בקהילה. עם כניסתה של אסירה לכלא היא זקוקה להתייחסות מערכתית לצרכיה השונים.  יש נשים המגיעות במצב נפשי ופיזי ירוד ביותר וללא כל, אשר זקוקות לבגדים עליונים, הלבשה תחתונה דברי היגיינה בסיסיים, לטיפול רפואי ופסיכיאטרי וכן תמיכה לצורך התאקלמותן במאסר. 
אמהות בעלות רקע נורמטיבי הנכנסות לכלא או בעלות רקע התמכרותי מביעות רצון עז לחדש את הקשר עם הילדים  ולהגדיר מחדש את "האמהות ממרחק".  דבר זה מתאפשר על ידי הגעת הילדים לביקור טיפולי בכלא וליווי האם בתהליך קבלת  ההחלטות הקשורות בעניין סידור הילדים במסגרות השונות בקהילה.  נשים שהתאפשר להן להיכנס לכלא יחד עם תינוקן עד גיל שנתיים (כפי שמאפשר החוק) מתמודדות, מעבר לקושי של השהות במאסר, גם עם היותן אמהות בין כותלי הכלא עם כל המשמעויות הנובעות מכך. לאחר השתלבותן הראשונית במאסר קיים ניסיון לגייס את האסירות  להשתלב בתהליך טיפולי. הטיפול נועד בהכללה להציל את חייהן ממצב של קורבנות, זנות, הזנחה ושהייה ברחובות  יחד עם ניסיון לקבל לידיהן את חזקה על ילדיהן בחזרה.  חלקן מתגייסות לטיפול וחלק אחר לא מוצא את הכוחות לכך ונידרש תהליך ארוך יותר אם בכלל.

האסירות מנותבות דרך המחלקה הטיפולית לגמילה או באמצעות כניסה למסגרת טיפול פרטנית וקבוצתית עם גורמי הטיפול בכלא. העיקרון העומד מאחורי זה הוא לבנות עבורן תוכנית טיפולית לטווח ארוך  המותאמת לצרכיהן . אחת הבעיות המרכזיות הינה מציאת מקום מתאים לקלוט את אותן נשים ולענות על צרכיהן הטיפוליים כתוכניות המשך לאחר המאסר. הקושי נובע ממורכבות הבעיות וכן ממעוט מקומות שיקומיים לנשים בקהילה. כחלק מתוכנית שיקום במאסר נעשה ניסיון לשלב אסירות בעבודה בקהילה אולם מספר המקומות המוכנים לקלוט אסירות לעבודה מצומצם ביותר. למרות המגוון הרחב של  האפשרויות הטיפוליות הקיימות בכלא נווה תירצה המאפשר טיפול  נפשי ,גמילה,  טיפול סוציאלי חינוכי  רפואי ותעסוקתי, ניכר הקושי אצל נשים אלו ליצור יחסי אמון  בסיסיים עם הסביבה ובמיוחד עם הממסד דבר המקשה עליהן להתגייס לתהליך של שינוי.  למרות כל הקשיים הצוות הטיפולי במקום מגויס כולו לתמוך לעודד לכוון ולהוליך את האסירות למסלול של שנוי שכן אין ספק שעבור חלק ניכר מהנשים הכלא הוא המקום היחיד שבו לראשונה האמינו ביכולתן ועודדו אותן להציל עצמן מחיי עזובה שהכירו עד כה.

טיפול רפואי לאסירות

"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו"
מרפאת נווה תרצה מטפלת במגוון אוכלוסיית האסירות: חולות נפש, חולות ממושכות, נרקומניות, אלכוהוליסטיות, נשים בהריון, תינוקות ועוד. חלק ניכר מהאסירות המתקבלות בכלא מגיעות מוזנחות ובמצב היגייני ובריאותי ירוד ביותר. מדובר בנשים אשר מחוץ לכלא השתמשו שימוש אינטנסיבי בסמים , עבדו בזנות וחיו חיים לא מוסדרים ללא בית או תמיכה משפחתית כלשהי.
בהגיען לבית הסוהר לאחר תקופה ראשונית של התנקות מסמים הן נעשות מודעות למצבן ואז מתחיל ברור רפואי מקיף. מצבן הגופני של האסירות המכורות אינו טוב, סובלות ממחלות רבות חלקן כרוניות. כ– 25% מהאסירות מטופלות ע"י פסיכיאטר וחלקן סובלות מתחלואה כפולה דהיינו חולות נפש ונרקומניות. אסירות אלו מקבלות טיפול משולב ע"י רופא פסיכיאטר ורופא נרקולוג ע"מ להגיע לטיפול תרופתי מאזן ההולם את המצב הנפשי והפיזי של האסירה.

רופאת בית הסוהר המשמשת גם כנרקולוגית עוסקת בהסברה בקרב האסירות בנושאי שימוש בסמים, ההשלכות העתידיות לשימוש, היגיינה, הדבקות במחלות ועוד. מרפאת נ"ת הינה היחידה בשב"ס המפעילה מרפאה גניקולוגית. האסירות זוכות לטיפול קונקרטי וכן לטיפול מונע וגילוי מוקדם. כמובן מטופלות נשים בהריון ולאחר הלידה משמשת המרפאה גם כתחנת טיפת חלב עבור התינוקות.

אגף השיקום

אגפי השיקום בבתי הסוהר השונים הוקמו מתוך הרציונאל לחשוף את האסירות באופן הדרגתי לעולם הנורמטיבי, על מנת שתוכלנה להשתלב מחדש בחברה. בתהליך השיקום מקבלות האסירות ליווי, תמיכה וטיפול על ידי גורמי הטיפול השונים בבית הסוהר.

אגף השיקום בנווה תרצה מהווה  את החלק האחרון במדרג, אליו מגיעות אסירות אשר החלו עוד קודם לכן לעבור תהליך של שינוי ושיקום. האגף קיים בנווה תרצה מזה מספר שנים, והוא ממוקם מחוץ לחומותיו הפנימיות של בית הסוהר במטרה ליצור בקרב האסירות תחושה שאנשי הסגל מאמינים וסומכים עליהן. באגף ניתן לאכלס בשלושת חדריו עד 12 אסירות. כמו כן באגף קיים מטבחון בו יכולות האסירות לדאוג לעצמן לארוחות במהלך ימות השבוע בנוסף לאוכל המסופק להן ע"י ב/ס.

ייחודיותה של אוכלוסיית הנשים בנווה-תרצה הופכת את תהליך השיקום למיוחד במינו

מדובר בתהליך שיקומי ממושך והדרגתי, שבמהלכו  עוברות האסירות מספר שלבים:
• שיקום קבוצתי – יציאה לעבודה עם עוד אסירה אחת לפחות בליווי המעסיק.
• שיקום פרטני – במהלכו צריכה האסירה לאתר בכוחות עצמה מקום תעסוקה התואם לקריטריונים שב"ס. שם עובדת האסירה לבדה. כמו כן יכולה האסירה בשלב זה לצאת ללימודים מקצועיים על מנת לרכוש לעצה מקצוע בטרם תשחרר.
• הוסטל – מאחר שאגף השיקום בנווה תרצה הנו אגף קטן, לא קיים מבנה ספציפי המהווה הוסטל, על כן, כאשר אסירה המגיעה לשלב זה היא מקבלת פריבילגיות נוספות אשר מבדילות אותה מהשלבים הקודמים. 

התהליך השיקומי בנווה תרצה מאפשר לאסירות:

• לפתח עצמאות.
•  להשיב את תחושת השליטה על חייהן, לרבות תחושת השליטה הכלכלית והחברתית.
• לערוך רה-ארגון הדרגתי של התא המשפחתי. התפקוד ההורי ומעמדן כנשים וכאימהות מתאפשר דרך יציאתן לחופשות ארוכות בנות 72 שעות בכל חודש. במהלך החופשות הן מחזקות את הקשר עם המשפחה הגרעינית והמורחבת, דרך היכולת לעזור כלכלית למשפחות ולו במעט, וכן באמצעות הליווי והטיפול של הצוות העובד באגף, המתמקד בנושאים אלו.
• לרכוש ולפתח כלים שיאפשרו להן להתמודד עם הקיום היומיומי המורכב מחוץ לחומות, כמו גם עם החברה והסטיגמה הכפולה "הרובצת" עליהן-  גם על עצם עבירתן וגם על כך ש"בגדו" בתפקידן המסורתי כאמהות וכנשים.

מאת ניקול אנגלנדר אלמליח - קצינת הסברה ראשית שב"ס
צילום: משה שי