לפני 11 שנים נערכה הפתיחה החגיגית של כלא 'צלמון', בצפון הארץ.
מדובר היה בהישג משמעותי של שב"ס. פתיחת בית הסוהר הזה, על חידושיו
ותפיסתו המודרנית, סימלה התקדמות ושינוי. לאירוע הגיע גם השופט פרופ'
אהרן ברק, אז נשיא בית המשפט העליון. ברק דיבר על צלם האדם וכבודו.
בין השאר הדגיש: "טיבה של חברה נמדד בטיב בתי הסוהר שלה".
השופט בדימוס ברק צדק. אין מראה מדויקת וחדה יותר לחברה הישראלית
ולקורותיה של מדינת ישראל ב 60- השנים האחרונות, משירות בתי הסוהר.
הארגון התפתח בד-בבד לצרכים ולאירועים שהתרחשו במדינה. הוא משקף
תהליכים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים שעברו עליה מיום היווסדה ועד
היום. הגידול בפשיעה ובמספר האסירים הבטחוניים, האינתיפאדה הראשונה
והשנייה, אבל גם אירועים כמו ה'התנתקות' בקיץ 2005 , מצאו ביטויים
מאחורי החומות וחייבו מתן פתרון יעיל ומהיר מצד שב"ס. השירות התמודד
ומתמודד כל השנים עם תחלואי החברה הישראלית; סמים, אלימות קשה,
עבריינות מין, שחיתות ואפילו תאונות דרכים. בבתי הכלא נכלאו עבריינים
שפשעיהם היו לכתם שחור בהיסטוריה היהודית והישראלית. בהם הצורר
הנאצי אייכמן, יגאל עמיר - רוצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, מרדכי
ואנונו ועשרות מחבלים פלשתינים שביצעו פיגועים רצחניים. שירות בתי
הסוהר התפתח והתעצם, כשהוא מגיב באופן מיידי למציאות הישראלית
ולדרישות החברה. הארגון, על סוהריו וצוות העובדים שבו, חייב היה לעמוד
כל השנים מול האירועים הקשים ביותר, בבחינת 'לא ינום ולא ישן שומר ישראל'.

עידן התמימות
"כשיהיו לנו גם גנב עברי ראשון וזונה עברייה ראשונה", כתב פעם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, נהיה עם ככל העמים.
נושאי החזון הציוני היו בטוחים שבמדינת ישראל תקום חברה מוסרית, בלי פשיעה ועם מעט מאד פושעים.
הם היו אופטימיים. עם קום המדינה, חשבו שלא נצטרך כאן יותר מכלא אחד.
כך קרה, ששנים ארוכות לא נבנו בישראל בתי כלא.
מבנים ישנים ולא מתאימים, חלקם מתקופת המנדט הבריטי, שופצו ושימשו כמתקני כליאה.
תנאי המאסר בהם היו קשים והצפיפות היתה גדולה.
עד כדי כך, שבראשית שנות ה 50- של המאה שעברה נאלצו לשחרר מהכלא מאה אסירים, מכיוון שלא היה די מקום עבורם...
שירות בתי הסוהר היה בשלב ראשון רק אגף במטה הארצי של משטרת ישראל, חלק ממשרד המשטרה.
בראשית ה 50- כבר הוחלט על בניית בית הסוהר המרכזי ברמלה(כלא 'אילון' של היום).
מדובר היה בהכשרתו של מבנה הטיגרט ששכן מזרחית לרמלה.
הבנייה נמשכה כשלוש שנים והכלא תוכנן לאכלס 450 אסירים בלבד.
כיוון שאוכלוסיית האסירים הלכה וגדלה, שב"ס המשיך לחפש מתקנים נוספים.
כך נפתח גם כלא 'שאטה' (היום 'שיטה')למרגלות הגלבוע, בשנת 1952 , אף הוא בטיגרט ששימש את המשטרה הבריטית.

ההתפכחות
כעבור שש שנים נחתה על כלא 'שאטה' מכה ששינתה כליל את פני הדברים.
ב 31- ביולי 1958 פרץ בבית הסוהר מרד, בהנהגתה של קבוצת אסירים ערבים.
המורדים השתלטו על חדר הנשק בכלא וניהלו קרבות עם הסוהרים.
שני סוהרים, סמל יוסף שבח ז"ל ורס"ר אלכסנדר יגר ז"ל, נהרגו.
סוהרים נוספים נפצעו. במהלך חילופי הירי נהרגו 11 אסירים ו 66- אסירים נוספים הצליחו להימלט מהכלא.
המרד ב'שאטה' נצרב בזיכרון שירות בתי הסוהר. בעקבותיו הוחלט בארגון על שינוי מדיניות.
אם קודם לכן תפס נושא השיקום והטיפול באסירים מקום מרכזי בסדר העדיפויות של הארגון, אחרי המרד הוענק מקום של כבוד לנושא הביטחון.
יותר ויותר תקציבים הוקצו לחיזוק חומות הכלא ויצירת אמצעי ביטחון אחרים.
עידן התמימות, שהחל עם קום המדינה, תם.

גזר דין מוות יחיד במדינה
שנתיים אחרי המרד ב'שאטה', היה שירות בתי הסוהר שותף לאירוע משמעותי נוסף בחיי מדינת ישראל.
בחודש מאי 1960 נלכד על ידי המוסד אחד הפושעים הנאציים המבוקשים ביותר, אדולף אייכמן.
הארץ רגשה וגעשה. בזמן מעצרו, שהה אייכמן בכלא 'רמלה', בתא מיוחד בעל קירות מרופדים.
על אייכמן הוטלה שמירה צמודה (ר' כתבה נפרדת).
בית המשפט בישראל גזר על אייכמן גזר דין מוות בתליה, ואנשי שב"ס היו אלה שנדרשו להוציאו לפועל.
ב 31- במאי 1962 הוצא אייכמן להורג.
גופתו נשרפה בתנור מיוחד, סמוך לכלא. אייכמן היה לאסיר הראשון והאחרון שהוצא להורג עד היום במדינת ישראל. שירות בתי הסוהר לקח, אם כן, חלק פעיל במעבר שלנו, כעם, משואה לתקומה.

בעיית האסירים הבטחוניים
מלחמת ששת הימים, ביוני 1967 , אילצה את שב"ס להתאים עצמו שוב למציאות חדשה.
צה"ל עצר באותם ימים אלפי ערבים, שהיו חשודים בהשתייכות לארגונים עוינים בשטחים.
אלה נקלטו במתקנים שהכשיר אז הארגון, בין השאר בשכם, טול כרם, חברון ועזה.
בהמשך הוכשרו בתי סוהר לאסירים בטחוניים גם בתחומי ה'קו הירוק'.
כניסת האסירים הבטחוניים, אוכלוסייה חדשה ובעייתית, לבתי הסוהר, הצריכה היערכות מחודשת של הארגון והשפיעה על תפקודו.
תקציבים רבים הופנו מעתה לנושא הביטחון.
שב"ס נאלץ להתמודד עם בעיות שלא הכיר בעבר ועם מסות גדלות והולכות של אסירים.
המצב הלך ונעשה מורכב. בשנות ה 80- וה 90- וגם מאוחר יותר, בראשית שנות האלפיים, בעקבות אירועי האינתיפאדה הראשונה והשנייה וגלי הפיגועים שהיו בארץ, הגיעו עוד ועוד מחבלים אל מאחורי החומות.
בידי שירות בתי הסוהר הופקדו רבי-מחבלים, שחלקם שימשו 'קלפי' מיקוח לצורך השבת בנינו שבשבי האויב: מפקדי החיזבאללה מוסטפה דיראני והשייח' עובייד, מתכנני הפיגועים במלון פארק בנתניה, מרואן ברגותי, סמיר קונטאר ואחרים. שב"ס נאלץ למצוא עוד ועוד מתקני כליאה, שיתנו מענה לצורכי מדינת ישראל.
ב 2006- הועברו בתי הסוהר הבטחוניים שהיו בשליטת צה"ל מאז ששת הימים, לידי שב"ס.
כיום, כל המתקנים בהם מוחזקים עצורים ואסירים בטחוניים הם מתקני קבע.
מחנות האוהלים שאפיינו את בתי הכלא הצבאיים הולכים ונעלמים.
החוק שונה ומאפשר לחיילים למלא את שירותם הצבאי כ'סוהרי חובה' בבתי הכלא.
הטיפול בכל אוכלוסיית האסירים הבטחוניים בישראל הועבר לידי שב"ס.

מדיניות שיקום ורווחה
שירות בתי הסוהר הושפע במשך השנים לא רק מהאירועים הפוליטיים והבטחוניים במדינת ישראל, אלא גם מהעולם הערכי של החברה הישראלית.
תפיסות חברתיות חלחלו והגיעו מן החברה שבחוץ אל מעבר לחומות פנימה.
בהן, העובדה שמדינת ישראל נחשבה שנים ארוכות מדינת רווחה.
כך קרה שניתן דגש רב בשב"ס לנושא הטיפול המשקם באסירים הפליליים, שכלל תכניות שיקום והפניית תקציבים לחינוך אסירים ולהכשרה מקצועית.
הארגון התמודד עם תחלואי החברה הישראלית וניסה לתת להם מענה.
בין השאר נפתחו קבוצות ומרכזים לגמילה מסמים. בראשית שנות התשעים נפתח בכלא 'השרון' מרכז הגמילה הגדול ביותר מסוגו בעולם לטיפול באסירים נפגעי סמים.
בנוסף, הוכשרו אגפים ייחודיים בבתי הסוהר, כמו אגף לגמילה מאלכוהול, אגף לעברייני מין ואגף לטיפול בעברייני אלימות במשפחה.

בשנים האחרונות, תיקצב משרד האוצר בנייה והכשרה של כעשרה בתי סוהר. לצד מתקנים מתוחכמים, פותחו עוד יותר שיטות הטיפול, החינוך והשיקום לאסירים. חל שינוי משמעותי בהכשרת הסוהרים, רמת ההשכלה שלהם עלתה ותדמית הארגון השתפרה בעיני הציבור. ב 2002- , זכתה המחלקה לטיפול באסירים אלימים 'בית התקווה' בכלא 'חרמון' בפרס מטעם הארגון הבינלאומי לכליאה ( ICPA ). שב"ס הקים קבוצות טיפוליות שנתנו מענה לאסיר - הפרט בתוך הכלא, אבל גם לתופעות חברתיות. דגש מיוחד ניתן לשיקום אסירים בני נוער. היום יש בכל בתי הסוהר כיתות לימוד. אסירים משלימים 12 שנות לימוד, נבחנים בבחינות הבגרות, לומדים מקצוע ועובדים במפעלים.

מציאות ואגדה
העובדה שאין אפשרות לבקר מאחורי החומות, הולידה הרבה מאד סיפורים. לא תמיד אמיתיים.
סגל שב"ס מצא עצמו לא אחת מטפל באסירים שהעבירות שעברו, זעזעו והרעידו מדינה שלמה. חלקם השפיעו באופן מכריע על ההיסטוריה שלנו.
לא תמיד קל להסתיר את הכעס והסלידה מהמעשים, ואף על פי כן, מקפידים עובדי שב"ס להיות מקצועיים וענייניים. כך, למשל, יממה אחרי שנרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, כבר נאלץ צוות כלא 'באר שבע' להתמודד עם מעצרו של הרוצח יגאל עמיר.
בהמשך התעוררו שאלות קשות לגבי זכויותיו של עמיר להינשא, להתייחד וללדת ילדים.
לא אחת היה שותף שב"ס לפעילות סודית.
מאחורי הסורגים נמצאו אנשים שפגעו בבטחון המדינה ושמעצרם לווה במסתורין, דוגמת מרדכי ואנונו, מרקוס קלינברג ונחום מנבר.
מעצרו של זאב רוזנשטיין, העברתו לארצות הברית והחזרתו לריצוי עונש מאסר בארץ, בחסות שב"ס, הוכיחו שמדינת
ישראל אכן נמצאת על המפה, אבל לא תמיד במובן החיובי.
החברה הישראלית גדלה והתרחבה ואנחנו נהיינו ככל העמים.
שב"ס מצא עצמו מתמודד עם רוצחי ילדים ונשים, אנסים, סוחרי סמים, אלימות נוער, אלימות נגד קשישים.
לצד הקמת מתקנים חדשים ופיתוח שיטות טיפול חדישות, הוקמו יחידות ייחודיות בארגון.
'מצדה', 'דרור' ו'נחשון' - אלה שלוש יחידות מובחרות שבאו לתת מענה לבעיות שהתגלו בתוך בתי הסוהר וששיקפו פעמים רבות את המתרחש בחברה הישראלית.

תם ולא נשלם
היום, שישים שנה מאז שהוקם, שב"ס נושא בתואר המחייב 'ארגון כליאה לאומי'.
ב 32- בתי כלא מוחזקים היום כ 25,000- אסירים סך הכל.
בשנה האחרונה, הושלמה העברת מתקני הכליאה מידי צה"ל ומידי המשטרה, לידי הארגון.
שירות בתי הסוהר יצטרך להמשיך להתאים עצמו למתרחש מחוץ לחומות. להגיב ביעילות ובמהירות.
לזהות את האירועים לעיתים קרובות הרבה לפני שהם מתרחשים.
הארגון שהיה בראשית דרכה של המדינה אגף בתוך משטרת ישראל, הפך לגוף עצמאי ומוביל.
התפתחותו נעשתה לעתים קרובות במקביל לאירועים מעצבים וקשים בחיי המדינה.
חלקם צרבו צלקת בזיכרון הציבורי.
אחרים, נשטפו בזרם או הודחקו בזיכרון.
מאחורי החומות נמצאים עדיין האנשים שביצעו אותם. שם, בעבודה היומיומית של סגל הארגון, לא שוכחים אותם...

 

מאת: נעמה תלם