פורסם בתאריך 10.04.11

יום שני, 29 בנובמבר 2010 , גיליון מספר 29 של 'רואים שב"ס' היה כמעט סגור.
הכתבות היו מוכנות, גם הצילומים.
זה היה עיתון ססגוני ומלא שמחה. כעבור שלושה ימים, ביום חמישי, התרחש אסון השריפה בכרמל וכילה הכול.
העולם התהפך בסביבות השעה שלוש ושלושים בצהריים.
חיים שלמים נקטעו בן-רגע. הארץ רעשה.
מדינה שלמה התאבלה על הטובים בבניה ובנותיה, המסורים באנשים, שיצאו בשליחות להציל חיים ולא שבו. שלושים ושבעה אנשי שירות בתי הסוהר ושבעה הרוגים נוספים - שוטרים, כבאים, נער מתנדב ונהג האוטובוס - קיפחו את חייהם באסון והשאירו אחריהם הורים, אחים, ילדים, אהובים ואהובות, נשים הרות שעוללן כבר לעולם לא יפגוש את אביו, ותמונות.
המונח "משפחת שב"ס" היה תמיד שגוּר בפינו, אבל מאז האסון קיבל משמעות עמוקה ומצמררת. הוכחנו לעצמנו ששב"ס הוא אכן משפחה - חזקה, מאוחדת, זקופת קומה.
ארגון שלם התגייס כדי לתמוך ולאהוב, לתת כתף, לנצור את המתים בגאווה ולחבק את החיים.
התחייבנו לזכור, לא לשכוח, להנחיל את מורשתם של המתים ולשמש משענת למשפחותיהם שנותרו יתומות.
באותם ימים קשים, שירות בתי הסוהר התכנס באבלו וניסה לתמוך ככל האפשר במשפחות הנספים אשר מתמודדות עם הנורא מכל.
יחד התמודדנו עם שלושים ושבע הלוויות של אנשינו ועם שבע לוויות של שותפינו לאסון.
ניסינו לנחם אבלים במקום שאין בו נחמה. ביקרנו את משפחות הנספים בשבעה ובאזכרות וליווינו את הגישושים הראשונים לחזור לשגרה - מה שלא יקרה עוד לעולם.
ההשתייכות לסגל שב"ס מצריכה כישורים ותכונות שאינם מובנים מאליהם: הרצון לעזור ולתרום, לתת בלי לרצות לקחת.
רצינו לחשוף משהו מכל אחד ואחת מהם:
ניסינו לספר את סיפור חייהם ומותם, נישואיהם; לתאר את היום שבו קיבלו בני משפחתם את ההודעה על מותם ולהעביר משהו מהרגשות שמציפים אותם.
מילים לא יוכלו לתאר אדם שהיה ואיננו. קצרה היריעה. מה אפשר כבר לכתוב? איך אפשר לתאר? בכל זאת ניסינו.
חשבנו שהתיעוד הזה, קצר ודל ככל שיהיה, ילְמד משהו על היקרים שנספו, יגלה וירמוז. מי הם היו?
אסירים, יש אומרים, הם החצר האחורית של החברה. אבל עבור שירות בתי הסוהר הם קודם כל בני אדם.
כך אנחנו מתחנכים, כך אנחנו מחנכים את אנשינו. אלה הם ערכי הארגון וזו התפיסה של אנשיו.
ההחלטה לפַנות את בית הסוהר 'דמון' מוקף הלהבות, ההיערכות המבצעית, תחושת השליחות והדבקות במטרה של מי שיצאו להציל את האסירים מתוך מחשבה שאדם הוא אדם באשר הוא אדם - כל אלה הם דוגמה לארגון מוסרי, ערכי, מקצועי, בעל מחויבות בטחונית וחברתית, שהצלת חיי אדם היא עבורו ערך ולא רק סיסמה.
עשרים ושלוש שנים אני מתגוררת בארץ, מתוכן חמש-עשרה שנים אני חלק ממשפחת שב"ס.
אני גאה להיות חלק מארגון שאלה הם אנשיו וגאה להיות חבֵרה במשפחה שאלה הם בניה ובנותיה. אחי ואחיותי, גיבורי התהילה.

                                           יהי זכרם ברוך.
                                                                   רב כלאי ניקול אנגלנדר
                                                                   קצינת הסברה ארצית