יוסף, בן מרים ויחיאל, נולד במצרים בשנת תרפ"ז (1927).

יוסף עלה לישראל בשנת 1949 והתגורר ברמת גן.
 ב-­1951 התגייס לשירות בתי הסוהר. תחילה שירת כסמל חצר
ולאחר מכן כקצין תורן בבתי הסוהר תל מונד, חיפה ורמלה.

מפקדיו תיארו אותו כבעל יוזמה, בעל כושר פיקוד ומסור לעבודתו.

יוסף מצא את מותו במרד שטה בי"ד באב תשי"ח (31.7.1958),
כאשר נשלח מבית הסוהר רמלה לתגבר את צוות הסוהרים בכלא שטה ושימש בתפקיד זקיף השער הראשי.
המרד בשטה פרץ על ידי קבוצת אסירים ערביים שבראשה עמד אחמד עותמאן, הידוע בכינויו "העיתונאי".
האסירים השתלטו על היומנאי, לקחו ממנו את מפתחות בית הסוהר והשתלטו על הנשקייה.
11 אסירים נהרגו במהלך האירוע, ובסופו נמלטו 66 מתוך 190 האסירים שהיו כלואים בבית הסוהר.
תוך כדי מנוסתם ירו האסירים ­המסתננים והרגו שני סוהרים, ובינהם יוסף.
יוסף היה בן 31 במותו. הוא הובא למנוחת עולם בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב.
הותיר אחריו אם ואחות.